——-

אמיר מאיר, בוגר מחזור ה' של תיכון מור מטרו ווסט, לוחם גבעתי, נהרג בלבנון מפגיעה ישירה של טיל קטלני, אותו שילחו מחבלי חיזבאללה אל עבר מוצב "דלעת".

בן 19 היה אמיר בנפלו. בחור מוצק עם פנים ילדותיות רכות, מוקף משפחה אוהבת, הרבה חברים, עיסוקים ומוטיבציה למצות את החיים. כמה טרגית היא העובדה שמוטיבציה זו ונחישותו לשרת ביחידה קרבית ודווקא בלבנון, הועידו אותו להימצא ברגע המסוים בנקודה בה פגע הטיל. למי שהכיר מקרוב את אמיר, את הנועזות שלו ואומץ לבו, היה מפני מה לחשוש.

ציפי אמו משתוקקת לספר עליו עוד ועוד:

"ילד של משפחה וילד של חברים הוא היה; הנתינה של אמיר הייתה ברמה בלתי שגרתית, כל חייו אהב לתת אך גם דרש לקבל. הרבה אהבות היו בחייו הקצרים. יותר מכל הוא אהב את חבריו, חבורה מופלאה של צעירים רעננים, בנוסף לחברים מהשכבה, מהצבא. אמיר אהב תופים; מגיל צעיר היה מכה בסירים, אך רק בכיתה ט' קנינו לו מערכת והוא היה מאושר. אמיר אהב לטייל ואהב נופים, ברגישות אדירה צילם וצילם, כל כך הרבה שמים הוא צילם, שקיעות וזריחות. במצלמה שלו הטיל לא פגע, היא נותרה שלמה, מכוסה דם ובוץ מסרו לנו אותה ומתוכה פיתחנו צילומי נוף לבנוניים מרהיבים.

לאמיר אף פעם לא הספיק הזמן. את היום יום גדש בהתעסקויות ומפגשים, גם משחק רמי עם סבא וסבתא היה חשוב, או שיחה עם סבתא שאהב, עם רותם אחותו, תמיד הייתה איזו שהיא פגישה על סדר יומו עם מישהו שמוכרחים לעזור לו. נשמה אוהבת אמיר, החלל החמישי מבין בוגרי תיכון מר מטרו-ווסט, נולד ברעננה וגדל בה כל חייו.

"את השבת האחרונה נתנו לו ולנו במתנה" אומרת האם ציפי מאיר ומספרת כי תצפיתנים בגזרה זיהו מטען, בגללו החזירו לאחור שיירה של לוחמים שעלתה למוצב, את כולם שלחו הביתה.

זו הייתה שבת נפלאה לאמיר שטייל עם חברתו הטרייה בגלבוע הפורח, את ארוחת השבת בילה אצל סבתו, אחר הצהריים פגש חברים.

מאות צילומים גודשים את אלבומי המשפחה, תמונות ילדות ונעורים, טיולים ואתרים, פוזות צבאיות. חיוכים וצחוקים כמעט קולניים עולים מבין הדפים, והרבה מאוד אהבה.

"חברים אומרים הרבה על אדם. אדם שיש לו חברים הוא אדם אוהב, הוא אדם אהוב. רק אדם טוב לב יכול להיות אדם אוהב. רק אדם טוב לב יכול להיות אדם אוהב. רק אדם טוב לב יכול להיות אדם אהוב", כתב ישראל וילוז'ני מחנך כיתה י"א. ומחנך כתה י"ב אבנר גלעדי גם הוא כתב באותה הנימה: "הלוואי והיה לי בן כמו אמיר… שנה אחת בה למדתי להכיר את הילד שלכם, שנה חשובה ומשמעותית בחייו, שנה בה גיליתי בשיחות, בויכוחים וברגעי שמחה וצחוקים, מה עומד מאחורי דמותו של הנער הזה, החסון בנפשו, בגופו. את אמיר החייכן, החברותי, השאפתן – ומעל הכל את אמיר השש לעזור לזולת".

יהי זיכרו ברוך.